מהי טנטרה?

הרבה נוטים לחשוב שטנטרה היא מיניות רוחניות. ובכן, היא גם, אבל היא הרבה הרבה מעבר למיניות. הסיבה לשגיאה הנפוצה היא שטנטרה מהווה את אחת התורות העתיקות הבודדות המשלבות מיניות כחלק אינטגרלי מהעבודה הרוחנית.

אז מה זה טנטרה? הטנטרה הינה תורה שלמה שמקורה בהודו, העוסקת בחיבור בין גוף ונפש ושזורה יחדיו עם היוגה, כנדבך או כחלק משלים.

בטנטרה מתרגליםות קשיבות לגוף, לומדיםות לתקשר איתו ולהבין אותו, בין השאר, באמצעות מדיטציות, תרגילי נשימה ותרגולים שונים, מיניים ולא מיניים.

בדיוק כמו היין והיאנג בתורה הסינית, המהווים שני חלקים מנוגדים ומשלימים, כך גם לפי ההשקפה הטנטרית, העולם בנוי מאור וחושך, אנרגיה קווית ואנרגיה מעגלית (יש האומרים אנרגיה זכרית ונקבית). וכך גם אנחנו - מכילים את החלקים המוארים, אלה שאנו מראים לעולם החיצוני - ואת הצללים שלנו, כל אותם שדים שאנחנו מסתירים בארון, בין אם במודע או לא במודע.

בעיני, מרכז העשייה הטנטרית הוא עבודת הצללים.

עבודה זו כוללת הצפה מבוקרת ושיטתית של זכרונות וחלקים מהעצמי שלנו מתוך תת המודע, במטרה להכיר אותם, לעבד אותם ולעבוד איתם כדי לצמוח מתוכם. לפי התורה הטנטרית ומתוך הניסיון האישי שלי, רק עבודת צללים עמוקה המביאה לקבלה עצמית ולהשלמה עם כל מי ומה שאנחנו, יכולה להביא לשקט נפשי ושלוות נפש אמיתית. זה אולי נשמע פשוט, אבל הרבה פעמים, בעולם המערבי, אנחנו מורגלות להדחיק או להכחיש חלקים בעצמנו שלא מסתדרים עם הציפיות או הנורמות החברתיות. אולי חלקים שאנחנו לא אוהבות בעצמנו.

לכן, עבודת הצללים עשויה להיות מפחידה, שכן, התמודדות עם חלקים אלה של העצמי עשויה למוטט את היסודות שחשבנו שהם יציבים ועליהם התבססה הזהות שלנו. למשל, הבנה מחודשת של מי אני, עשויה להוביל לשינויים דרסטיים בחיים, כאלה המיטיבים עימנו אך גם כאלה הנוטים להיות ממוקמים מחוץ לאיזור הנוחות שלנו.

אבל כמו שכשניגשים לבנות בית, ברור שצריך קודם כל להרוס, לפנות ולנקות את כל היסודות הקודמים כדי להתחיל ולבנות יסודות חדשים מאפס, כך שיהיו חזקים ויצבים, אותו דבר עם הנפש שלנו - כדי לבנות מחדש את העצמי שלנו, את מי שאנחנו באופן יציב וחזק, אנחנו צריכות קודם כל לצלול עמוק לתהומות שלנו, להתמודד עם מה שהודחק, לתת לו מקום ובכך לנקות אותו.

וכמובן, שקל להגיד וקשה ולעשות. אין דבר מפחיד יותר מלהרוס את המבנים הקודמים, את ההבנה שלנו של עצמנו ושל הזהות שלנו, קשרים קיימים וחלומות שאולי יהפכו כולם ללא רלוונטיים עבורנו ונאלץ לוותר עליהם כליל.

אפילו כשחזרתי לקשר עם אבא שלי אחרי יותר מעשור של נתק, כביכול דבר חיובי שרציתי בו גם באותו הזמן, היה לי קשה לוותר על אותו חלק בי ש'אינו בקשר עם אחד ההורים'. לא כי העדפתי נתק על פני קשר, אלא כי זה היה חלק מהותי ממני, מהזהות שלי במשך הרבה שנים. לפעמים, לוותר על חלק ממני, משמעו לערער את המציאות הקיימת, את כל הנרטיב שלפיו אני מגדירה את עצמי ואת חיי.

ולפעמים זה פשוט קשה לוותר על חלק ממך, כי כבני אדם, אנחנו מחווטים לחפש את איזור הנוחות ולרצות להישאר בו, כדי שנוכל לשרוד. אבל בעולם של היום, אנחנו כבר לא עוסקים בלשרוד, אלא בלחלום. להינות. להגשים.

ואם כבר טנטרה, חשוב לי לגעת בנושא נוסף שלא מקבל מספיק התייחסות בהקשר זה, זוגות חד מיניים.

כביסקסואלית בעצמי, מצאתי את עצמי מתוסכלת פעמים רבות כשנכנסתי לסדנא טנטרית או הרצאה על טנטרה בפסטיבל כלשהו או בריטריט והנושא לא קיבל התייחסות.

יתרה מכך, הדרישה להגיע באיזון מגדרי עצבנה אותי בעבר, בדיוק מהסיבה הזו. ואם יש לי בת זוג, למה אני לא יכולה להגיע איתה יחד??

אז היום, לשמחתי, יותר ויותר מנחים ומנחות מעולם הטנטרה מתחיליםות לתת על כך את הדעת ואת המקום.

אבל אין שום צורך שנחכה שהעולם ידביק את הפער, השינוי יכול להתחיל אצלנו. מספיק שנבין שניתן לסווג את הקטבים שבתוכנו לקווי ומעגלי במקום לזכרי ולנקבי ושבתוך כל אחד.ת מאיתנו קיימות שתי האנרגיות הללו, המבקשות להישמע ולהתבטא, וכבר אז נוכל ללמוד עוד על עצמנו ולתת לאותם לחלקים שלנו ביטוי.

תנוחת שיווה-שאקטי

ממש לפני שבוע מצאתי את עצמי נכנסת לסדנת טנטרה שדרשה איזון מגדרי עם פרטנרית ומתחלפת איתה באמצע התרגילים כדי ששתינו נוכל להתנסות בכל אנרגיה. המנחים זרמו איתנו, ויצאנו בתחושה של היי, גם מעצם התרגול וגם מתוך הסיפוק שבקריאת התיגר על המוסכמות החברתיות ההטרונורמטיביות.

כל אחת מאיתנו זכתה להחזיק לשניה מרחב ולהיות השיווה, כלומר, הנוכחות הקווית היציבה, המכילה, המקורקעת וגם להיות השאקטי, כלומר, הנוכחות המעגלית היצירתית, הזורמת, המוכלת.

בעיני, אין זה משנה מהו מינם של הפרטנרים המיניים. מה שמשנה זה עד כמה הםן מוכניםות להתמסר לשני החלקים האלה של עצמםן, לכל אחד מהקטבים, השיווה והשאקטי, הקווי והמעגלי, החודר והנחדר ולנוע ביניהם.

כך נוכל לתת לאותם חלקים שבנו מקום וביטוי בלי חשש, בלי חסמים ובלי כל אותן אמונות מגבילות המכתיבות לנו כיצד עלינו להתנהג, לפעול ולתפקד במרחב המיני או הזוגי.

ורגע לפני סיום, אי אפשר לדבר על טנטרה בלי להתייחס לגוף ולנפש ולחיבור ביניהם.

לא סתם קוראים לעסק שלי נפש, גוף ורוח. השילוב של השלושה, כלומר, האינטגרציה העצמית שלנו הינה קריטית אם אנחנו רוצות לחיות חיים של הגשמה ושל נוכחות ערה ומודעת. של וול ביינג גבוה.

והטנטרה עוסקת בכך המון ומזמינה אותנו לחזור לאיזון העדין הזה בכך שנהיה יותר בגוף שלנו, ופחות במיינד, בניגוד למה שהחברה המערבית לימדה אותנו במהלך החיים. ככל שנהיה יותר בגוף, יותר בנשימה, בתחושות וברגשות, נוכל לאפשר לעצמנו להתמסר באמת לעצמנו ומתוך כך, גם לאחר.ת.

אז אני מזמינה אותנו להתחיל לשים יותר לב לגוף שלנו, לתת לעצמנו לנשום ולהיות ווקאליים בחדר השינה, ובעיקר, לשאול את עצמנו כמה שיותר - מה הגוף שלי צריך עכשיו? מה חי בי כרגע? ולתת לזה, לאותם חלקים של עצמנו, את המקום ואת האהבה להם אנו זקוקיםות.