על דיבור פנימי
עודכן: 18 בדצמ׳ 2021
אחד הנושאים הפחות מדוברים, לצערי, שהמדע סוף סוף מתחיל לחקור, הינו הדיבור הפנימי. מחקרים מצאו קשר חזק בין יכולת ותרגול של דיבור פנימי לבין אינטליגנציה גבוהה ולאיכויות שקושרו עם וול ביינג גבוה.
כשהיינו ילדים וילדות, דיברנו עם עצמנו כל הזמן. אני הייתי שרה לעצמי תוך כדי שאני מקריינת את הפעולות שאני עושה... ועם הזמן, למדנו שאין לזה מקום. לא כא.נשים בוגרים, בטח לא בקול רם מול כולם, מה יחשבו??
וכשנכנסנו לקצב החיים הקדחתני של העולם המערבי, סביר שאיבדנו הרבה מהדיבור הפנימי שלנו עם עצמנו. זה שמתרחש ללא קול, רק שיחה ערה שלנו עם עצמנו שמתנהלת בראש.
ניסים אמון מציע לראות באותו "עצמי" ביטוי של הרגש שלנו. לפיכך, שיח עם עצמי הוא למעשה שיחה עם הרגשות שלי, שתעזור לי לבטא אותם, לתת להם מקום ולבסוף, לאפשר להם לחלוף.
תפילות יום הכיפורים (ובכלל) מהוות סוג של דיבור פנימי, עם האלוהים הפנימי שבכל אחד ואחת מאיתנו. גם חשבון הנפש הנהוג בזמן זה הוא בדיוק אותו דיבור פנימי שלנו עם עצמנו (רגשותנו) כדי להתבונן במעשנו ולהבין את עצמנו יותר, להבין מה מניע אותנו לפעול ומה עומד מאחורי הבחירות שלנו. מה אנחנו מרגישות שאנחנו רוצות לשנות, לשחרר.
הבודהיזם קורא לזה "מדיטציה אנליטית". במערב היא נקראת גם מטה-מדיטציה. מדיטציה בה מתבוננים בנוכחות שקטה במה שמתרחש במיינד ובגוף הרגשי. מחשבה חולפת, רגש עובר, רק מתבוננות. אחר כך מנתחים את מה שראינו, מוצאים דפוסים, מקשרות בין הדברים. זה עוזר להבין את עצמנו, לשחרר מטענים רגשיים ולהיפטר ממחשבות אוטומטיות או לא רצויות. זה עזר לי לרפא לחלוטין OCD מאובחן, שמתבטא, בין השאר, במחשבות אובססיביות בלי נשלטות.
ואפשר גם פשוט להתחיל לדבר לעצמנו יותר. להתבונן מדי פעם, לשים לב אילו מחשבות עוברות לנו בראש ומה מוביל למה ולשאול את עצמנו כל כמה זמן - מה אני מרגיש.ה? מה יקרה אם אעבור בתוך הרגש? מה זה מעלה לי? ואיך זה מרגיש בגוף?
כפי שהבנו, דיבור פנימי הינה יכולת משמעותית וחשובה מאין כמותה, שרבים מאיתנו נוטים לאבד במהלך ההתבגרות. אבל ידעתםן שמעבר לכלי חשוב לצמיחה האישית ולשקט הפנימי שלנו, דיבור פנימי קושר עם אינטליגנציה גבוהה יותר??
כן, כן. מחקרים מצאו כי אנשיםות שנטו יותר לדבר לעצמםן, היו עם מנת משכל גבוהה יותר. החוקרים הסבירו את התופעה בכך שהדיבור הפנימי הוא הגורם לעליה באינטליגנציה ולא המצב ההפוך.
אז איך זה קורה?
כשאנחנו מדבריםות לעצמנו, אנחנו למעשה מקריינים את מה שמתרחש לנו במיינד, במחשבות, ובלא מודע. אלה תהליכים שאנחנו לרוב לא מודעות אליהם, לפחות לא נותנות להם תשומת לב ודווקא המקומות האלה מהווים פוטנציאל אדיר להכרה עצמית טובה יותר.
אם נשים יותר לב לדפוסי המחשבה והרגשות שלנו, נוכל לבחור לשנות אותם בהתאם לרצוננו ולא נצטרך להיות שוב עבדים לתגובות אוטומטיות. תגובות אלה אינן באות לרעתנו, להפך, המוח שלנו חכם כל כך שהוא מתוכנת לחסוך באנרגיה ככל שמתאפשר לו - ולכן הוא שואף להגיב באותה הדרך לאותם אירועים, אחרי שהוא התרשם שהתגובה אכן עובדת.
בנוסף, הדיבור העצמי מאפשר לנו להבין יותר טוב את העולם, איך דברים עובדים ולשים לב למה שמתרחש סביבנו. כשאני מסבירה לעצמי מה קרה עכשיו באינטראקציה חברתית שהשתתפתי בה ומנתחת עם עצמי את הסיטואציה, אני יכולה לדלות הרבה יותר תובנות וללמוד באופן עמוק יותר לגבי עצמי ולגבי האחריםות שהיו בה.
אז אני מזמינה אותנו לדבר לעצמנו יותר, בין אם בקול רם או בלב. בהתחלה אולי נרגיש מעט מטופשים, אבל כמו שניתן לראות - התוצאות רבות ושוות. בהמשך אכתוב על מתנות נוספות שהדיבור הפנימי מביא עימו.
אז כבר הבנו שדיבור פנימי קשור באינטליגנציה גבוהה והוא חשוב עד כדי קריטי כדי שנוכל באמת להכיר את עצמנו, ומתוך ההכרה הזו – לשנות דפוסי מחשבה ותגובות אוטומטיות.
כעת ניגע בדיבור פנימי מסוג נוסף, והוא סימבוליקה. למה הכוונה? לאירועים, א.נשים או אלמנטים בחיינו שמסמלים לנו היבטים שונים של עצמנו. למשל, אם חלמתי שאני שותה קפה, ובדיוק נגמלתי מקפה אחרי שהייתי שותה אותו בכמויות – כוס הקפה בחלום אינה מסמלת שתיה חמה, אם כי את מושא הגמילה, הכמיהה או ההימנעות שלי. משהו שאני רוצה ולא יכולה לקבל כרגע, או, ברמה העמוקה יותר, את תהליך ההתבגרות וההתפכחות שלי. או לדוגמה, אם הופיעה לי בחלום צרעה, ואני שונאת צרעות כי ראיתי פעם סרטון של צרעה מתעללת בעכבר מסכן – אותה צרעה, סביר להניח, מסמלת לי רוע, אכזריות או באופן עמוק יותר, את היכולת לשחרר ולהתמסר באופן מוחלט מבלי לפחד מהצללים ומהיצרים שלי.
למעשה, דברים שונים מסמלים לנו דברים שונים, בהתבסס על הסביבה בה גדלנו, הניסיון שלנו והאופן בו אנו תופסות את העולם. נשמע אינדיבידואלי? בהחלט. רק אותו אדם יכול לדעת מה הסימבוליקה בחייו מייצגת. לכן, מטפליםות טוביםות, ישאלו כמה שאלות לפני שהם מנתחים חלומות באופן חד משמעי.
וככה גם בחיים, בזמן הערות, אנו מבחינים בהיבטים שונים של המציאות החיצונית או בעצמנו, והייצוג שלהם עשוי להשפיע על מה שהם מסמלים. למשל, כשאני מתבוננת בשקיעה, אני לרוב מתרגשת, כי שקיעות מתקשרות לי לאירועים מרגשים שקרו לי ולהתחלות חדשות. כשאני רואה פרפר, אני נזכרת בהיותי חופשיה ובעלת בחירה חופשית בכל רגע נתון בחיי, וזה גורם לי להרגיש מבורכת ומזכיר לי להיות בהודיה.
אז אני מזמינה אותנו לשים לב לאותם אלמנטים בחיי היומיום שעשויים לסמל לנו משהו מעבר לפשט, מעבר לדבר עצמו. ככל שנתבונן בחיים ובעצמנו מהמקום הזה, נוכל להכיר את עצמנו יותר ולתקשר עם היקום ועם הסביבה שלנו בדרכים נוספות, בשפות חדשות. רק מעצם ההבנה מה דבר מה מסמל עבורי, אני לומדת המון על עצמי ועל האופן בו אני תופסת את המציאות. מדהים, לא?